ארכיון קטגוריה: שירת הארץ

אין מלך בישראל

'אלי הירש קורא שירה' הצליח להפתיע ולרגש אותי ביום שישי הזה בקריאה רואה ועמוקה בליבו של קהל יחיד, אשר כתבתי בפרץ לפני כמעט עשור: ממלכות ומלכים-אבות, גוויות ורוחות רפאים משירתו של ויזלטיר, מלחמת טיטאנים ומרי נעורים נשי.

קיץ הבוקר בהארץ

קהל יחיד רואה אור

קהל יחיד, ספר הביכורים שלי, רואה אור. ביקורות ורשימות מתעדכנות על הספר: אין מלך בישראל: אלי הירש על מרד "מבפנים" בשירה הגברית חזיר בר מעבר לשכונה: יצחק לאור ב"תרבות וספרות" על חיפה ופוליטיות בספר שני סוגים של אומץ: על ספרי השירה החדשים של כרמית רוזן וצביה ליטבסקי מאת טלי לטוביצקי חוטים וחבלים מאת שועי רז שיר ביום: קיץ בהארץ פוחלץ השירה [...]

הדרך לקיבוץ המאוחד

עליתי על הרכבת. זעזועי הקרונות, שיחות בוקר חדות בסלולר ורחש הדפדוף בגיליונות "ישראל היום" שחולקו-נדחפו לכל נוסע, נמזגו לצליל מונוטוני, שהיה מוזיקת הרקע לחיטוט בשירים שלי, במושב שחבשתי-כבשתי במאמץ. מתחת לצפיפות הנוסעים העומדים שנשפו עלי באיבה, נטרו לי גם האותיות וניקבו את עיניי. כעבור שעה וחצי מתישה, הכוללת המתנה מכותרת חיילים לרכבת פרברית בתחנה של [...]

חבלים ומיתות: טהא מוחמד עלי

מותו של טהא מוחמד עלי בא עלי במקביל למוות אחר במשפחה. מת בן דודו של אבא שלי. המיתות מתערבבות, וגם המשפחות, אלה של בשר ודם, אלה של מילים, צלילים ופנים. שירה היא אחת הדרכים הנדירות לשיבוט עורקים ונימים. אולי יהיו מי שיראו בכך עניין טראגי, אבל את טהא מוחמד עלי הכרתי טוב מבן דודו של [...]

אוהל

שלהבת ירוקה

* לפני ימים אחדים פגשתי גנן. שאלתי אותו על החום ועל העצים. הוא נאנח ואמר שהשזיף מבולבל, הוא חושב שכעת הגיע האביב וכבר מתחיל לפרוח. סיפרתי לחבר ששב לא מזמן מהודו והוא הנהן ואמר, גם באירופה הזמן פקע, כבר שלג וקפוא. בהודו גשם עודף יורד ומרטיב את היבולים, שהאיכרים לא יכולים לקצור כי המספוא ספוג [...]

שמחה זו מה היא עושה? אצל מאיר ויזלטיר

  הפתיחה שאעמיד תכף לעיניכן, נכתבה לפני שנה. הבטחתי כשהנחתי את ויזלטיר וצ'יקי ארד באותה שקית, להמשיך ולכתוב על מרודים וסונטות. זה לא קרה, ובכלל, עד היום, אני במצב-רוח א-ויזלטירי למדי. אבל לנוכח הפסטיבל המוכרז שהציעה טלילה, שפצחה זה מכבר בשתי רשימות משובבות נפש, קללת הרצון ופרק ב' והרשימה היפה אוֹר צָהֹב /אוֹר חָקִי אַפְרוּרִי [...]

גדר התיל צומחת חופשי: קפיצה לארץ המאחזים

"וְזֶה מוּל זֶה אוֹרוֹת יָאִירוּ לִבְנֵי-אָדָם, תַּחַת אוֹתָם הַכּוֹכָבִים. אוֹרוֹת לְשָׁלוֹם. אוֹרוֹת לְחַיִּים."                                       (מתוך 'אורות לשלום, אורות לחיים' / אדם ר.                                          המופיע באסופה אל תגידו בגת)  ביום שישי מסגרתי צוהר קטן ועלוב בחיי לשטחים, או לארץ המאחזים, כפי שמתקראת בעלון הכמו תיירותי של לוחמים לשלום. שלפתי את עצמי מחיפה, ומצוידת בכובע, בקרם [...]

אוגנדה: אתה, אני ואולגה אלכסנדר

כמה אור, צחוק חתרני, חוכמה ודקות אבחנה אצל המשורר של משפחת הפלמ"ח. תודה ליאיר שהוביל אותי גם אל שיר הרכבת הזכור לטובה כאן.  אוגנדה מילים: חיים חפר. לחן: יאיר רוזנבלום. אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה אתה אני ואולגה אלכסנדר מראש היער האפל צמחו צמחים בשרניים ולקרובים העניים שלחנו צילומים יפים בחום בהיר ובכחול תנין גדול שכב ברקע וחשף [...]