שירי מוות: יפן ומה שהיה בבית

הייתה תקופה שהרעיון של שירים לפני המוות מאוד קסם לי. האסופה היפה של יואל הופמן אומרי שיר על סף המוות דופדפה לא מעט בידיי. מצאתי מרתק את האופן בו היפנים לאורך שנים טיפחו תרבות עממית של כתיבת שיר פרידה מהחיים, והשירים (של נזירי זן, משוררי הייקו וגם של "הדיוטות"), חלקם הגדול הייקו, היו סוף הדרך (הערה קטנה: בספר מופיע למיטב זכרוני שיר בודד של אישה. ראו גבולות ה'עממי').

 

באחת מהעבודות שנאלצתי להגיש לאוניברסיטה החלטתי לתור אחר וורסיות מערביות של שירי סף כאלה, למרות שאין במערב תבנית או מסורת עממית של כתיבת שיר לפני המוות. לכן השירים הם של משוררים מוכרים. הצלחתי לאסוף בערך עשרה ולערוך השוואה ביניהם לבין שירי המוות היפניים. כל זה יצא מעניין, ואולי יום אחד אמצא כוח לכתוב על זה.

 

בינתיים החלטתי להביא את השירים, שממילא הקלדתי. שירי מוות של משוררים מערביים, מה שהיה בבית. ומי שמתעניין בחומר רך וחזק מיפן, שיפתח את הספר הירוק של יואל הופמן. ועוד הערה בענייני יפן ומוות, בלא מעט ציפייה הלכתי בשישי האחרון לראות את 'פרידות' היפני, קוצר האוסקר הזר. יצאתי בהפסקה. ככל שראיתי, כל קשר בין הקיטש המוצג בסרט בדמות סידור אסתטי ומוקפד של גופה לבין העוז של לגעת בחולף בפנים הזניים של יפן, מעוות. 

 

נ.ב.

על אף שלאורך הספר של הופמן מתואר השיר בדרך-כלל כנכתב בסמוך מאוד לרגע המיתה, נגיד, הניח את מכחולו והתפגר, סליחה, אני חוטאת להופמן וליפנים, התיאור עדין ומלא מזה, הנה למשל: "הוא הניח מידו את המכחול, פיהק בקול גדול ומת" (יחי ההבדל הקטן, על מורה הזן גודו טושוקו, עמ' 69 ). אז על אף הצמידות הזו בכתובים בין ציור תווי הסימנים במכחול והמיתה עצמה, מובאים בספר גם שירי מוות שנכתבו בזקנה לקראת אותו שבוא יבוא. את זה אימצתי, ולכן תמצאו באסופה הקטנה שלי גם שירי מוות של משוררים חיים בהחלט, שהחליטו להתכוון.

 

* * *

 

עשרה שירי מוות: זלדה, אבות ישורון, לאה גולדברג, יונה וולך, מאיר ויזלטיר, קוואפיס, אדריאן ריץ', ריימונד קארבר, נרודה, ויליאם באטלר ייטס.

 

ובסדר, אעתיק למענכם גם כמה שירי מוות יפניים. ארוך זה לא, אבל גם לא מייצג (אל תחמיצו את הספר!). נפתח בזה.

 

 

 

שירי מוות של נזירי זן

 

*

כך!

על ערש מוות – כך!

זה אשר עיניים לו – ראה!

כך! כך! כך!

ושוב כך! כך!

 

 

יוסו סואי

מת בשנת 1458, בעשרים ושבעה בחודש השישי (אב), בן שמונים ושלוש.

הופמן מסביר: "כך!" הוא "תרגומה" של הקריאה katsu! ("קצוּ!") שאיננה ניתנת למעשה לתרגום מושגי. זוהי צעקה חדה, שמורה הזן או תלמידו משמיעים ברגע של הארה (עמ' 78).

 

*

כל ימיי מירקתי את חרבי

ועתה, מול המוות, אני

שולף אותה והנה – שבור הלהב

אבוי!

 

 

אוביַשי סוטו

מת בשנת 1568, בעשרים ושבעה בחודש הראשון (אדר), בן שמונים ותשע.

 

 

*

כאשר בא דבר הכול נהיר. אין כל ספק

כאשר חולף דבר הכול נהיר. אין כל ספק

מהו איפוא כל זה?

 

 

הושינבו (ידוע גם כסיסאי)
חי במאה ה-13

 

 

שירי מוות של משוררי הייקו

 

*

פרח "שבע התמורות"

סובב ושב לצבעו

הראשון

 

באיריו

מת בשנת 1863, באחד-עשר בחודש השישי (אב) בן חמישים ותשע

 

 

 

*

שיר מוות?

השלג הנמס אינו

מדיף ניחוח

 

בוקוסאי

מת בשנת 1914, בעשרים ותשעה בחודש האחד-עשר, בן ארבעים

 

 

 

*

נשען על התנור

והנה –

עולם הנצח

 

גזן

מת בשנת 1825, בעשרים ושבעה בחודש האחד-עשר (טבת) בן שמונים ושתיים

 

 

 

שירי מוות עבריים

 

זלדה

 

 

אתה טועה

 

אתה טועה

גם על ערש דווי

לא נמוג הערפל

גם כאשר ניגש אלי המוות

קרוב עד אימה

הייתי רחוקה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה

מן החידה.

 

 

נפשי הציצה מהחרכים

לרותי פרוינדיגר

 

נפשי הציצה מהחרכים

אשר בתוך הבוקה והמבולקה

של חוליי.

משבייה קראה

ל-היה הווה ויהיה,

בחושך לחשה

בידך אפקיד את רוחי, את כאבי,

את כבודי, את חיי, ואת מותי.

 

 

כאשר שמעה

 

כאשר שמעה

האישה שחומת הפנים

שמירקה את הרצפה אז –

את דברי הרופא,

אמרה לי:

אני אתפלל עלייך.

ידידה פתאומית תמול לא נודעת

אמרה לי:

אני אתפלל עלייך.

 

 

מתוך מחזור קצר בן חמישה שירים בשם "בבית החולים". אלה שלושה האחרונים.

מתוך הספר "שירי זלדה".

 

 

אבות ישורון

 

פְּתח נעילה

 

קֻם בֹּא

אל המקֹם

אשר אראך

ממנֻ יצאתָּ

 

אל המקֹם

פְּתח נעילה

לי ולאמי

ואני נולדתי

 

 

לא המתים

 

לא המתים

יהללֻ גֹט

יֹם ואשָפֵט

ולילה יה.

 

יַסֵּר יְיַסְ

רֵנִי יה

וְלַמָּ

וֶת לא נְתָנָנִי.

 

השיר "פתח נעילה" נכתב ביום הכיפורים האחרון בחייו, של אבות ישורון, שהיה גם יום הולדתו. מתוך הספר "אין לי עכשיו". השיר השני, "לא המתים" נכתב כחודש לפני מותו. פורסם בידיעות אחרונות.

 

 

לאה גולדברג

 

* * *

 

וכל חיי סוכמו ברגע האחד –

קרן של אור על קרן הצבי.

הענפים שבורים. באפלת היער

קרן האור נרמסה ברגלי.

 

 

* * *

 

מחר אני אמות.

אתם תראו מחר

את שהיו עיניי

את שהיו פני.

 

לעת מחר אתם

באים על סף ביתי

לחלוק את הכבוד

ולחלק שלל.

 

מחר יהיה הכול

לכם ושלכם.

מחר אתם צודקים

בכול אשר תאמרו.

 

אבל היום אני

עומדת על הסף,

ואעבור גבולי

ואין מסיג אותו.

 

 

שני השירים לקוחים מהספר "שארית החיים", ספרה האחרון של גולדברג, מופיעים בסוף "מוקדם ומאוחר", ספר מבחר שיריה.

 

 

יונה וולך

 

 

        *

שים סכר גדול

ליד מעיינות הכאב

אגור איתו

כמו מים

שמור עליו

שלא יתפזר

כי הוא חייך

 

מופיע בסוף המקבץ "רציתי יותר" של שירים אחרונים ומן העיזבון ב"תת הכרה נפתחת כמו מניפה".

 

מאיר ויזלטיר

 

שיר אחרון

 

1

אם יש בי נשמה, היא תאומה

לריאה השמאלית שלי:

 

גדולה ככנף מלאך ואדומה

בנוגה השקיעה, אך עייפה

מלאה עשן ומרבצים של זפת.

 

2

עשיתי חשבון: בימי חיי

יותר מ- 400,000 סיגריות. הרבה יותר

מכל הנשיקות שנתתי

גם קיבלתי מעודי,

יותר מלחיצות היד,

יותר מן הקילומטראז' שעשיתי

ביבשה, בים ובאויר.

יותר ממספר המילים

בשירי, כולן.

אולי רק מחשבות

חלפו בי יותר.

 

השיר סוגר את הקובץ "הוויות" בספר האחרון עד כה של ויזלטיר, "שירים איטיים".

 

 

שירי מוות אחרים

 

 

קונסטנדינוס קוואפיס

 

בעיבורי אנטיוכיה

 

נדהמנו באניטיוכיה משנודעו לנו

מבצעיו החדשים של יולינוס.

 

אפולו הסביר לו דברים בדפנֵה!

הוא אמר שאינו רוצה להתנבא עוד (ומה אכפת לנו?)

שלא ידבר עוד מגרונם של חוזי-העתידות, אלא אם כן

דבירו אשר בדפנה יטוהר מכל טומאה.

מבחילים אותו, טען, המתים סביב.

 

רבים הם הקברים אשר בדפנֵה.

אחד מאלה שהובאו שם לקבורה

היה הקדוש המעונה המופלא והאדיר

בַּבִּילַס, תפארת כנסייתנו והדרה.

 

עליו רמז אל-השקר, אותו הוא ירא,

כל עוד חש בקרבתו לא מלאו לבו

לשאת נבואותיו, אף לא בלחש קל.

(אלי השקר חרדים מפני קדושינו)

 

הפשיל יולינוס הטמא את שרווליו,

נרגז היה, צעק: "הרימוהו, שאו,

הוציאוהו מכאן מיד, את בבילס זה;

כלום לא שמעתם? אפולו כועס.

הרימוהו, תפשוהו לאלתר,

עקרו אותו, השליכוהו באשר תאבו,

הדיחוהו, גרשוהו, וכי זה משחק?

אפולו אמר שיש לטהר את המקדש".

 

לקחנוהו ונשאנו את השריד למקום אחר

לקחנוהו ונשאנו באהבה וביראה.

 

והדביר – באמת שפר חלקו!

לא עבר זמן רב ואש אדירה

אש אימים אחזתוהו וכילתה אותו;

גם אפולו וגם הדביר נשרפו עד תום.

 

האליל היה לאפר וירד לאשפתות.

 

יולינוס רתח מזעם והפיץ את השמועה

- וכי מה יכול היה לעשות? – שאנו הנוצרים
היצתנו את האש. ידבר לו כרצונו.

זה לא הוכח. ידבר לו כרצונו.

מה שחשוב הוא שרתח מזעם.

 

השיר האחרון שכתב קוואפיס, והחותם את מחזור שירי יוליאנוס הכופר שכתב קוואפיס כל כמה שנים מאז 1896. מתוך "קונסטנדיטוס קוואפיס: כל השירים".

 

 

Adrienne Rich

 

Final Notations

it will not be simple, it will not be long
it will take little time, it will take all your thought
it will take all your heart, it will take all your breath
it will be short, it will not be simple

it will touch through your ribs, it will take all your heart
it will not be long, it will occupy your thought
as a city is occupied, as a bed is occupied
it will take all your flesh, it will not be simple

You are coming into us who cannot withstand you
you are coming into us who never wanted to withstand you
you are taking parts of us into places never planned
you are going far away with pieces of our lives

it will be short, it will take all your breath
it will not be simple, it will become your will

 

 

השיר סוגר את ספרה של ריץ' “An Atlas of the Difficult World”, שיצא לאור ב-1991. 

 

 

ריימונד קארבר

 

 

קטע מאוחר

 

והאם קיבלת מה

שרצית מהחיים האלה, למרות הכול?

כן.

ומה רצית?

לומר על עצמי נאהב. להרגיש שאני

נאהב על פני האדמה הזאת.

מופיע בסוף המקבץ "שירים אחרונים" באסופת השירים שערך ותרגם עוזי וייל: "ריימונד קארבר – שירים".

 

 

 

Pablo Neruda

 

* * *

 

So long, visitor.

Good day.

My poem happened

For you, for nobody,

For everyone.

 

I beg you: leave me restless.

I live with the impossible ocean

And silence bleeds me dry.

 

I die with each wave each day.

I die with each day in each wave.

But the day does not die –

Not ever.

It does not die.

And the wave?

It does not die.

 

Gracias.

 

זהו תרגום לאנגלית של השיר האחרון בספר שיריו האחרון, באנגלית: Still Another Day.

 

 

William Butler Yeats

 

*

Under bare Ben Bulben's head

In Drumcliff churchyard Yeats is laid.

An ancestor was rector there

Long years ago, a church stands near,

By the road an ancient cross.

 

No marble, no conventional phrase;

On limestone quarried near the spot

By his command these words are cut:

 

                Cast a cold eye

                On life, on death.

                Horseman, pass by!

 

 

במהלך השנה האחרונה לחייו כתב ייטס שיר בן 6 חלקים הנקרא  Under Ben Bulben וזה סופו. Ben Bulben הוא הר קרוב לבית ילדותו, ושם גם קברו את עצמותיו. מה נכתב על המצבה, ראו בשיר.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מירי   ביום 15 במאי 2009 בשעה 22:14

    פוסט מרשים. אגמע אותו בגמיעות קטנות
    אני לא יכולה לומר מהנה, כי המחשבה על גוויעה לא מי יודע מה מהנה

    בכל אופן, מוסיפה למקבץ שלך את פנחס שדה:

    על מיטת מותו, שוברט

    על מיטת מותו, שוברט
    לא ביקש עוד אלא ספרים אחדים מחיי האינדיאנים.

    אפיפיורים, חרף כל פארם והדרם,
    מתו ערירים, כקבצנים על גל אשפה.

    שאלתי פעם ידיד, אשר כמעט גווע למוות
    בבית-החולים איכילוב, מה

    הייתה נחמתו בבוא אליו אשתו, וצאצאיו.
    הוא ענה: כאשר באו, באו. כשהלכו, הלכו.

    אף-על-פי-כן, עת נטלתי את ישותך הארצית וקבעתיה מעלי
    כמלכת השמיים,
    יותר משעשיתי כן למען חיי אולי קיויתי כי כך יקל עלי המוות.

    (לטעמי התפארה בשורות האחרונות קצת מקלקלת, אפשר היה בהחלט בלעדיה.)

    אבל השיר הכי מצמית על סף מוות, לדעתי, גם כן של שדה – נקרא "עם קבלת תוצאות בדיקת הריאה בC.T." והוא בן שתי שורות בלבד:

    עם קבלת תוצאות בדיקת הריאה בC.T.

    אני שוכב מכווץ בקצה המיטה כמו חיה קטנה.
    אינני יכול יותר לכתוב שירים.
    21.8.92

    הוא נפטר בתחילת 94, מסרטן הריאות. אינני )
    יודעת אם כתב עוד שירים)

  • מירי   ביום 15 במאי 2009 בשעה 22:18

    אדריאנוס קיסר כתב במאה הראשונה לספירה, תרגם לעברית יורם ברונובסקי

    נֶפֶשׁ קְטַנָּה, תּוֹעָה, נְעִימָה,

    אוֹרָחָת-חֶבְרָה שֶׁל גוּפִי

    לְאָן אַתְּ עַכְשָׁו הוֹלֶכֶת

    חֲוַרְוֶרֶת, נֻקְשָׁה, עֲרֻמָּה,

    לֹא עוֹד, כִּלְפָנִים, מְגַחֶכֶת

  • anonimi   ביום 15 במאי 2009 בשעה 23:11

    הרבה ביקורת מושמעת בתוך הטקסטים הקצרים הללו
    כואבים את כאב הפרידה מהחיים במיוחד אצל המשוררים הישראלים. הרבה כעס וביקורת על הסביבה

  • מרית   ביום 16 במאי 2009 בשעה 08:27

    גם אני חשבתי כמו מירי על פנחס שדה. הספר האחרון שלו כולו שירים על מות. השיר על הבדיקה הוא הלפני אחרון, ואחריו יש רק עוד שיר אחד שנתן לספר את שמו

    איך זינג ווי א פייגאלע

    לו אך יכולתי, לו אך יכולתי לשוב אל החלום שחלמתי לפנות בוקר.
    נערה צעירה, יפה ביופי זר, שרה בנוף של אור. והיא היתה אמי.
    אך בזכרוני לא נותר מאום זולת המילים:איך זינג ווי א פייגאלע.
    איך זינג ווי א פייגאלע .איך זינג ווי א פייגאלע. אני שרה כמו ציפור.

    ולשם השוואה – שני סיפורים קצרצרים על מוות של סופי קאל
    http://www.notes.co.il/marit/50936.asp

  • מרית   ביום 16 במאי 2009 בשעה 08:36

    אה, כן, ועוד אחד מתוך ספר ילדים (?) של הופמן, אוסף שירים קצרצרים שהם בעצם רשימה של דברים שמורים אינם מספרים. וביניהם:

    שלפני מותו שועל מבקש לראות אווזים

  • רון ק   ביום 16 במאי 2009 בשעה 14:23

    חבל שנשכח אולי העדין והיפה מכולם, יאיר הורביץ. ששיריו כולם, ניתן לומר, אחוזים בתחושת ההליכה בפרוזדור בין העולם הזה לעולם הבא.
    אצטט את השיר האחרון מהספר האחרון שיצא לאור בחייו, "ציפור כלואה":

    על סף הפרוזדורים
    ביני לבין
    חדרי הכאב, טרקליני התקוה הקורנים יפעה,
    אולמות המעידה ומרתפי החרדה,
    אבנים עמוסות עומדות בי.

    אני ממתין למים המחלחלים בהתמדה בנקרות הצורים
    לקראת אקלים נופח שיר בכנף ציפור הרועדת.

  • כרמית   ביום 16 במאי 2009 בשעה 22:54

    תודה מירי, מרית ורון על שירי המוות הנוספים
    ולאנונימי, נכון, השירים העבריים די מרירים
    והציטוט הנוסף שאני מצאתי, הוא דווקא של אברהם בן יצחק:
    "אינני רוצה לקרוא עוד, היום אמות"

  • כרמית   ביום 16 במאי 2009 בשעה 23:00

    איזו משאלה לא שועלית, מצידו

    איך ממסגרים את הרגע האחרון בחיים, בתשוקה, בכליונה, באפסות,
    בבאים והולכים

  • זוהרת   ביום 17 ביוני 2013 בשעה 13:54

    שיר המוות היפה ביותר בשפה העברית לדעתי בכלל שייך לרחל שפירא

    מחר, אני אהיה כה רחוקה
    אל תחפשו אותי
    מי שידע למחול –
    ימחל לי על אהבתי,
    הזמן ישקיט הכל
    אני הולכת לדרכי.
    זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם –
    מן המדבר.
    והוא יבין – אני חייתי ביניכם
    כמו צמח בר.

    אני רוצה לפקוח את עיני
    לצמוח לאיטי.
    הרביתי לחלום
    החלומות טרפו אותי,
    רציתי לנחם –
    אבל מרדה בי תשוקתי.
    היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
    בזרועותי.
    אני יודעת שהדליקה אש זרה
    את לילותי.

    היו, היו ערבי געגועים
    היו ימים טרופים.
    היה כאב חבוי
    ורגעים מכושפים.
    אני אזכור מבט
    מגע ידיים בכתפי.
    אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
    לסוד נסתר.
    היו שלום, אני חייתי ביניכם
    כמו צמח בר.

  • steroid nasal spray otc   ביום 24 באוקטובר 2014 בשעה 02:35

    Thankfulness to my father who stated to me about this blog, this website is really awesome.

  • robert farwell edward jones   ביום 11 ביוני 2015 בשעה 11:40

    Get to know your friends and family members better though this type of entertainment, it's guaranteed to make you think twice.

  • Richard Rafes   ביום 24 באוגוסט 2015 בשעה 02:55

    With responsive web design for your website, you will be able to represent a distinct image of your brand from the rest of the crowd. Our team has required expertise and experience of handling simple to the most complicated web design projects.

  • David Krulewich   ביום 26 באוגוסט 2015 בשעה 02:09

    Thank you for this, I was about to give up on my search when I came across this information. The other guides I found weren't nearly as helpful as yours.

  • Lloyd Segal   ביום 25 בספטמבר 2015 בשעה 21:21

    With responsive web design for your website, you will be able to represent a distinct image of your brand from the rest of the crowd. Our team has required expertise and experience of handling simple to the most complicated web design projects.

  • Dr. Parkash Gill   ביום 5 באוקטובר 2015 בשעה 10:37

    I would say that longevity is all about a state of mind. While diet and health can aid in this I think it's the mindset. It all boils down to making them think that they are still an asset.

  • herb trotter   ביום 19 באוקטובר 2015 בשעה 11:02

    At times like this it boils down to finding the information required, which as I'm sure you know can take some time. This post helped me figure out what I needed.

  • יהודה   ביום 13 בדצמבר 2016 בשעה 01:36

    בתוך תואר ראשון בעבודה סוציאלית, בתוך אקדמיה עם לימוד מנותק בדר"כ מרגש וניסיון וגוף, היה לי קורס כללי עם פרופ' דויד רוסקיס, על שירת יידיש. 08:00 בבוקר, שיעור ראשון. אנשים מכל מיני מחלקות. משהו הזוי. ופרופ' ישן ישן. שחי את השירים, כל שיר ושיר הוא חי. באיזה חיות היה השיעור עובר.
    ובסוף, בשיעור האחרון, לא אשכח איך הוא קרא את השיר הבא (קודם ביידיש ואז בתרגום שמצאתי באינטרנט):

    אברהם סוצקבר // ווער וועט בלייבן

    װער װעט בלײבן? װאָס װעט בלײבן? בלײבן װעט אַ װינט,
    בלײבן װעט די בלינדקײט פונעם בלינדן, װאָס פאַרשװינדט.
    בלײבן װעט אַ סימן פונעם ים: אַ שנירל שוים,
    בלײבן װעט אַ װאָלקנדל פאַרטשעפּעט אויף אַ בוים.

    װער װעט בלײבן? װאָס װעט בלײבן? בלײבן װעט אַ טראַף,
    בראשיתדיק אַרויסצוגראָזן װידער זײן באַשאַף.
    בלײבן װעט אַ פידלרויז לכבוד זיך אַלײן,
    זיבן גראָזן פון די גראָזן װעלן זי פאַרשטײן.

    מער פון אַלע שטערן אַזש פון צפון ביז אַהער,
    בלײבן װעט דער שטערן, װאָס ער פאַלט אין סאַמע טרער.
    שטענדיק װעט אַ טראָפּן װײן בלײבן אין זײן קרוג.
    װער װעט בלײבן? גאָט װעט בלײבן, איז דיר ניט גענוג?

    תרגום [קוראת: הדס קלדרון,נכדתו של סוצקבר]:

    מי ישאר, מה ישאר? אולי הרוח על הים,
    וישאר העיורון של העיור שנעלם.
    וישאר סימן של ים ; חוט דק של קצף מתנוצץ.
    וישאר ענן קטן אשר נתפס בראש עץ.

    מי ישאר, מה ישאר ? עוד תשאר ההברה,
    אשר תדשיא את בריאתה מבראשית ברא.
    ושושנת כנור אשר לכבוד עצמה תנעים,
    אולי אותה יבינו שבעה בעשבים.

    ומכל הכוכבים שמצפון לאדמה,
    ישאר כוכב אחד אשר נופל לתוך דמעה.
    ותשאר טפה של יין כתמיד בתוך כדי.
    מי ישאר ? האלוהים הוא ישאר, הזה לא די?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>