שדיים / צ'ארלס סימיק

אֲנִי אוֹהֶבֶת שָׁדַיִם, קָשִׁים
וּמְלֵאִים, שָׁדַיִם, מְאֻבְטָחִים
בְּכָפְתּוֹר.

הֵם בָּאִים בַּלַּיְלָה.
מִשְׁלֵי-הַשּׁוּעָלִים שֶׁל הַקָּדְמוֹנִים
שֶׁכָּלְלוּ אֶת הַחַד-קֶרֶן
דָּחְקוּ אוֹתָם הַחוּצָהּ.                                                

פְּנִינִיִים, כַּמִּזְרָח
שָׁעָה לִפְנֵי עֲלִיַת הַשֶּׁמֶּש,
שְׁנֵי תָּנוּרִים שֶׁל אֶבֶן הַחָכְמָה
הַיְּחִידָה
שֶׁשָּׁוֶה לִטְרֹחַ עֲבוּרָהּ.

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הַפְּטָמוֹת.
חֲרוּזִים שֶׁל אֲנָחוֹת לׁא נִשְׁמָעוֹת,
הֲגַאֵי תְּנוּעוֹת שֶׁל בְּהִירוּת טְעִימָה                                                        
עֲבוּר בֵּית-הַסֵּפֶר הַקָּטָן הָאָדׁם שֶׁל פִּיּוֹתֵינוּ.

בְּכָל מָקוֹם אַחֵר, בְּדִידוּת
עוֹרֶכֶת  רִשּוּם עָגוּם
נוֹסָף בְּפִנְקָס הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלָּה, אֻמְלָּלוּת
לוֹוָה עוֹד קְעֲרַת אֹרֶז.

הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים
בָּאֲסָם.
הֶחָלַב רוֹטֵט בַּדְּלִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לָגֶשֶׁת אֱלֵיהֶם מִלְּמַטָּה
כְּיָלְדָה
הַמְטַפֶּסֶת עַל כִּסֵּא
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְצִנְצֶנֶת אָסוּרָה שֶׁל רִבָּה.

בַּעֲדִינוּת, בִּשְׂפָתַי
מְרוֹפֶפֶת אֶת הַכָּפְתוֹר.                                         
מַחְלִיקָה אוֹתָם לְתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת בִּירָה רַעֲנָנָה, שֶׁאַךְ זֶה נִמְזְגָה.         

אֲנִי יוֹרֶקֶת עַל שׁוֹטִים שֶׁנִּכְשְׁלוּ לִכְלֹל                
שָׁדַיִם בַּמֶּטָאפִיזִיקָה שֶׁלָּהֶם,
צוֹפִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁלּׁא מָנוּ אוֹתָם
בֵּין יִרְחֵי הָאָרֶץ…

הֵם מַעֲנִיקִים לְכָל אֶצְבָּע
אֶת צוּרָתָהּ הָאֲמִיתִּית, אֶת שִמְחַתָּהּ:
סַבּוֹן בְּתוּלִי, קֶצֶף
שֶׁבּוֹ יָדֵינוּ מִטַּהֲרוֹת.

וְאֵיך הַלָּשׁוֹן מַחְוָה כָּבוֹד
לִשְׁתֵי לַחְמָּנְיוֹת חֲמוּצוֹת אֵלֶּה,
שֶׁכֵּן הַלָּשׁוֹן הִיא נוֹצָה
טְבוּלָה בְּחֶלְמוֹן. 

אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁנַּעֲרָה
מְעֻרְטֶלֶת עַד מֹתֶן
הִיא הַנֵּס הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן,
שֶׁהַשָּׁרַת הַזָּקֵן הַמָּצוּי עַל עֶרֵשׂ דְּוַי
וְהַמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַשָׁדַיִם שֶׁל אִשְׁתּוֹ
בַּפַּעַם הָאַחְרוֹנָה
הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַגָּדֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֵי פַּעַם חַי.

הוֹ מׁתֶק שֶׁלִּי כֵּן, הוֹ מֹתֶק שֶׁלִּי לֹא,
הַכֹּל יְשֵׁנִים בְּכַדּוּר-הָאָרֶץ.
עַכְשָׁיו, עִם הַשָּׁעוֹן
הַחוֹשֵׁשׁ לְתַקְתֵּק, אֲנִי מַצְמִידָה אֶת מוֹתְנֵי
אֲהוּבָתִי לְמוֹתְנַי שֶׁלִּי,

אֶטְפֹף עַל כָּל שָׁד
כְּמוֹ עַל עֵנָב כֶּהֶה כָּבֵד
וְאוֹבִיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַכָּוֶרֶת
שֶׁל פִּי הַמְנֻמְנָם.

 

מאנגלית: כרמית רוזן.
הגירסה שמצאתי ברשת, שונה מעט מזו שמופיעה בספר שבידי.

וכמעט בזוי להוסיף משהו בשולי שיר כה יפה, אבל השדיים שלנו, היא רשימה נפלאה ומרתקת מאת רותי קרני-הורוביץ, הראויה לשיר אוהב כזה. מוקדשת לכל מי ששדיים לה ולכל אוהביהן-אוהבותיהן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי   ביום 23 ביוני 2011 בשעה 01:29

    כרמית יקרה,
    תודה על המשך-תרגומי סימיק, משורר קיומי מצוין, שמצליח להצחיק אותי בשיריו. לפני כשנה ראתה אור אסופה משיריו בעברית בתרגום משה
    דור. כתבתי עליה באתר שלי. אני שמח על שאת ממשיכה במפעל, כי האסופה המומלצת של דור מייצגת מעט מרב.

  • כרמית רוזן   ביום 23 ביוני 2011 בשעה 10:37

    http://shoeyraz.wordpress.com/2011/05/06/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%A8%D7%A7-%D7%96%D7%A0%D7%91/ אכן, נקל לראות מהרשימה שלך, שועי יקר, שסימיק כבש את ליבך. רשימה יפה. אז קוראים לו דושאן? איזה שם מדשן עונג. שנה הבאה אפשר להרים לו את הכובע ואיזו בירה שאך זה נמזגה יחד ביומולדת שלו! ולקרוא שירים! גם לי יש את הספר של משה דור, אבל משום מה ידיי מוליכות אותי שוב ושוב לשירים באנגלית. ואכן יצר התרגום תוקף אותי מדי פעם. וזה כיף.

  • מרית בן ישראל   ביום 23 ביוני 2011 בשעה 18:00

    זה מקסים ומפתיע וצריך כזה.

  • כרמית רוזן   ביום 26 ביוני 2011 בשעה 00:40

    השיר הזה פשוט העביר בי חדווה כזו שהייתי חייבת תיכף ומיד לחוות בעברית :) תודה

  • מתן   ביום 27 ביוני 2011 בשעה 12:23

    הבוקר קראתי שוב את הסימיק שלך, הוא בהיר שמשי ועליז כל כך! מכירה את האלה המינואית חשופת החזה שאוחזת בנחשים ועל ראשה יש מין חיה לא מזוהה? הסימיק הזכיר לי אותה.
    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4a/Snake_Goddess_Crete_1600BC.jpg

    יש אצלי הרבה געגועים ואני מנתב אותם כרגע לתרבות המינואית המסתורית, מאות שנים לפני משה רבנו וההתנחלות בארץ, לפני שהיינו עבדים בארץ מצרים, הם סגדו לאלות הכבירות שלהן והמליכו עליהן מלכות יפהפיות. הייתי בכרתים עם המשפחה כשהייתי בן 8, אני זוכר ארמון ענק עם פרסקו של דולפינים מחייכים, וכדים עצומים שביקשתי לטפס עליהם ולהיבלע בתוכם, אבל ננזפתי בעדינות על ידי השומרת במקום, אולי צאצאית למלכה מינואית בעצמה. לבסוף בא הקץ גם על המסע המשפחתי לכרתים (ועל המשפחה עצמה בעצם) וגם על המינואים, במאה ה-15 לפנה"ס, בהתפרצות הר געש אדירה או ברעידת אדמה נוראית. תודה על התרגום היפה.

  • כרמית רוזן   ביום 27 ביוני 2011 בשעה 17:22

    אלה מינואית רבת הוד והדר, וחמוקיה איתנים, הנחת כאן. מתן, געגועיך יפים… הנה כמה כדים להיבלע בתוכם. אתה רואה, בעצם לא בא הקץ על המינואים.
    http://www.haemek.yifat.k12.il/5/art/paeil/zohar/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%AA.ppt#257,1,Slide 1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>