הדרך לקיבוץ המאוחד

עליתי על הרכבת. זעזועי הקרונות, שיחות בוקר חדות בסלולר ורחש הדפדוף בגיליונות "ישראל היום" שחולקו-נדחפו לכל נוסע, נמזגו לצליל מונוטוני, שהיה מוזיקת הרקע לחיטוט בשירים שלי, במושב שחבשתי-כבשתי במאמץ. מתחת לצפיפות הנוסעים העומדים שנשפו עלי באיבה, נטרו לי גם האותיות וניקבו את עיניי. כעבור שעה וחצי מתישה, הכוללת המתנה מכותרת חיילים לרכבת פרברית בתחנה של עזריאלי, הקיאה הרכבת אותי ואת ייאוש המשוררים שלי בבני ברק.

התחנה הייתה צנועה. חמישה-שישה אנשים הגיחו אליה מן הרכבת, ובהיסוס פסעתי בעקבותיהם אל החוץ המטוגן בשמש. המדרכה נשפכה לדרך עפר, ולאיטי התברר לי שהינה עשירה בחומרי גלם רבים שימושיים לאמנים היוצרים בפסולת. מצאתי בהם נחמה. הרהרתי ארוכות בהיבטים הפואטיים של האשפה. ערכתי במוחי רשימה של משוררים שהגשימו אותם יפה וזגזגתי בלי בושה בין שיריהם. עוד רגליי מדלגות מעל שברי צינורות ומכשולים נאים אחרים שהזדקרו בדרך, והנה ניצבים מעלי שני סולמות יעקב הלובשים את הדמות הארצית של גרמי מדרגות מטויחים. אחרי כמה התנשפויות ומעידות עלובות במעלות אחד מהם, הגעתי אל-על, אל אחד מצדדיו של הכביש המהיר הנח למרגלות קניון איילון.  מכאן הלכתי עוד רבע שעה סואנת על מדרכות מפוררות, פה ושם מצניחות אל הכביש, בין פלאפליות, פיצוציות, מסעדות פועלים נדיבות, מוסכים רועשים, בתי מלאכה, כל זאת בואכה המקום אשר חלומותיי הראוני אליו, בית ההוצאה לאור של הקיבוץ המאוחד, שהתברר כבניין לא גדול, רבוע כמקדש הינדי, אך אפור. במאמץ גדול של מי שרגילה ללכת לאיבוד חיפשתי שלט על בית ההוצאה החשוב והכבוד, לשווא. כמו יקה זקן מפוחד, ששוכַּן בדד בשכונה של פראענקים, בלע הבניין את שמו אל קרבו. הכתובת התעקשה שזהו זה, אז נכנסתי.

המקום נראה היה נטוש, ורק כאשר הצצתי לחדר הראשון והרים של ספרים התגבהו בו, רווח לי. מבין ההרים הגיח מישהו, תקע בי מבט, וכשהבין לאחר כמה חילופי דברים, שאני משוררת עלומה,  יעץ לי בנחמדות להעפיל אל הקומה השנייה. זו, הסביר לי, קומת העורכים וההנהלה. נכנסתי, אם כן, למעלית זעירה, הסתדרותית, ובהתרגשות לחצתי על כפתור דהוי. בשניות המעטות בהן המריאה המעלית ניבטתי אל המראה הקטנה בתאורה הצהובה, אחזתי היטב בשיריי וניסיתי להיות למשוררת בכל כוחי. חבטת עצירה ניערה את איבריי. תליתי מבט אחרון במראה, הסתובבתי ויצאתי כשהאור נכבה מעלי. לשדה הראייה שלי זינקה דלת סתמית, לבנה ועירומה. הבטתי סביב, דלת אחרת לא היתה. ייחלתי לפרוזדור ארוך שאוכל לפסוע בו ולהזיע, אבל הדלת נעמדה כל כך קרוב אלי שלא נדרשו ממני אלא שני צעדים. צעדתי אם כן, באומץ, ושלחתי את ידי לפתוח. ידית קלה ורופפת נשרה כמו פרי עפוץ לתוך כף ידי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרית בן ישראל   ביום 14 ביולי 2012 בשעה 18:39

    איזה מתח!
    מה עם הספר?
    מתי הוא יוצא?

  • שועי   ביום 15 ביולי 2012 בשעה 07:43

    יופי של רשימה.
    אני מקווה שלמרות שתהליך הוצאתו של ספר מגלם בחובו על פי רוב גם
    צער גם ייאוש וגם גלוּת (מדוּדה), בכל זאת יהיה לסיפור סוף-טוב, כלומר ניתן יהיה לקרוא שירה שלך במהדורה מודפסת (-:

  • כרמית רוזן   ביום 16 ביולי 2012 בשעה 07:53

    יקיריי, הספר אמור לרדת לסדר (לא, עוד לא לדפוס…) מזה כמה שבועות. גם אני מקווה שלסיפור הארוך הזה יהיה סוף טוב ומודפס. אבל עכשיו אני יודעת שהספרים מהקיבוץ מריחים לא רק מדפוס טרי, אלא גם ממוסכים עשנים ואגזוז. זה נחמד

  • מרית בן ישראל   ביום 16 ביולי 2012 בשעה 08:43

    "ועונים לו כך בערך: הוי עוד ארוכה הדרך…"

    פעם הייתי צריכה להיפגש עם עוזי שביט (המנכ"ל של ההוצאה? לא יודעת בדיוק מה התואר שלו) ולא הצלחנו למצוא שעה מתאימה לשנינו. בסוף קבענו בשש בבוקר. זה היה קסום והזוי, כי רבים מן הקיבוצניקים האלה כבר ישבו בחדריהם ועבדו…

  • שועי   ביום 16 ביולי 2012 בשעה 10:18

    טוב, מחכים לסוף הטוב כשאפשר יהיה לראות את הכותרות (-:
    אה… וטוב שחזרת, חשבתי כבר שהפסקת את האתר (חלפו חמישה חודשים לערך).

  • כרמית רוזן   ביום 26 ביולי 2012 בשעה 15:07

    מרית, ציירת חיוך רך בשולי הרשימה שלמעלה, תודה :) הקיבוץ המאוחד הוא כנראה באמת אוד מוצל מהרפובליקה המו"לית שלנו…
    שועי, גם אני מלאת ציפיה. בינתיים מוכנה לחתום דממה דקה אחר דקה, ובכל זאת אגיח

  • נועה   ביום 22 בנובמבר 2012 בשעה 15:21

    כרמית יקרה, איזה יופי של טקסט. היה נעים לפגוש אותך בכנס 'הפנקס'. ריגשת אותי כשזכרת את 'פספורט גרמני' -טקסט שהספקתי לשכוח. :-) עדכני מתי יוצא הספר. שלך, נועה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>